החלטה בתיק בש"פ 8596/05

1.        בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 26.8.2005 (כב' השופט ע' מודריק), בה נדחתה בקשת המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים בעניינם והוחלט על שחרורם לחלופות מעצר. במהלך הדיון בערר שהתקיים ביום 9.9.2005 חזרה בה המדינה, בהמלצתי, מן הערר ככל שהוא נוגע למשיב 1 ולפיכך תתמקד החלטה זו בעניינו של המשיב 2 בלבד.

2.        המשיבים עומדים לדין באשמת קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק, חבלה חמורה בכוונה מחמירה וירי באזור מגורים. על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, הגישו המשיבים ביום 25.6.2005 ברכב מסוג הונדה סיויק בצבע שחור לקיוסק שבעלות אבו-נימר ברחוב יפת ביפו, וירו כ- 10 כדורים לעבר קבוצת אנשים שעמדה מחוץ לקיוסק, בכוונה לפגוע בהם ולגרום להם חבלה. כתוצאה מהירי נחבל סאמי שעמד במקום מחדירת כדור לירכו השמאלית ונזקק לניתוח. על פי האמור בכתב האישום, הרקע לירי שביצעו המשיבים היה ויכוח שהתפתח סמוך לפני כן בין המשיב 2 ובין חמדאן נימר, בנו של בעל הקיוסק, במהלכו האשים חמדאן את המשיב 2 כי הוא מעורב בהתפרצות לרכבו, ואחד הנוכחים במקום אף סטר למשיב 2 בפניו. לאחר הדברים הללו, כך על פי הנטען בכתב האישום, עזבו המשיבים את המקום, נסעו לעיר לוד ושבו לאחר כשעתיים כשהם מצוידים באקדח וביצעו את הירי. המשיב 1 מואשם גם בהפרת הוראה חוקית, משום שבמועד האירוע נאסר עליו לצאת את בית מגוריו על פי חלופת מעצר שנקבעה בעניינו בהליך אחר התלוי ועומד בבית משפט השלום בראשון לציון.

3.        עם הגשת כתב האישום, ביום 10.7.2005, ביקשה המדינה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטתו מיום 26.8.2005 קבע בית המשפט המחוזי כי עוצמתן של הראיות לכאורה שהוצגו בפניו אינה מספקת לביסוס מעצר עד תום ההליכים, וכלשונו "אני מתרשם שיש פרובלמטיקה מסוימת בראיות. אולי אין לומר שהבעייתיות שבאי כוח המשיבים הצביעו עליה אינה ניתנת להבהרה וליישוב במהלך המשפט, אך מזווית ההתבוננות הנוכחית נראה שיש אפשרות סבירה שהמשיבים ייהנו מן הספק הנוצר כתוצאה מכך שהראיות נגדם סותרות אחת את רעותה". הסתירה המרכזית שאליה התייחס בית משפט קמא נוגעת לכך שעל פי עדותו של חמדאן היה זה המשיב 1 שירה אל עבר קהל האנשים שנאסף ליד הקיוסק, ואילו מהודעתו של המדובב שהוכנס לתאו של המשיב 2 ומתמליל השיחה שהתקיימה ביניהם עולה כי המשיב 2 הודה כי הוא זה שביצע את הירי. בהחלטתו עמד בית המשפט על כך שגם התביעה אינה מצביעה על מי מבין שני המשיבים כמבצע הירי, וכלשונו "...[ש]התביעה, עד הרגע הזה אינה יודעת בדיוק מי ביצע את הירי וכתב האישום מנוסח כך שהיו יורים והכוונה היא למשיבים אך אין ציון מי הוא היורה ומי שימש כנהג". עוד ציין בית המשפט בהחלטתו כי הנסיבות שהובילו לביצוע הירי אף הן אינן ברורות דיין, וכי מתוך חומר הראיות עולה האפשרות שברקע הדברים עמד סכסוך אחר הנוגע לאחותו של חמדאן המאורסת ליוסף אלטורי, ולעלבון שעלבו בה זמן מה לפני אירוע הירי. בהקשר זה מצביע בית המשפט על סכין ועליה דם שנמצאה ברכבו של אלטורי שהיה במקום האירוע, וכן על עדותם של חלק מן האנשים שהגיעו אל הקיוסק לאחר שהוזעקו על ידי מקורבו של אלטורי בקשר עם סכסוך זה. נוכח ראיות אלה מציין בית המשפט כי לא מן הנמנע שהירי היה תוצאה של סכסוך אחר שפרטיו לא נתבררו כדבעי. בית המשפט הורה אפוא לשירות המבחן בסיכום החלטתו מיום 26.8.2005, להכין תסקיר אודות חלופות מעצר אפשריות לגבי שני המשיבים, על מנת שיוכל לשקול חלופת מעצר מתאימה בעניינם.

4.        בתסקיר המעצר מיום 6.9.2005 קבע שירות המבחן כי אין מניעה מלשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר בבית דודתו הגב' אבו ראזק ברמלה. באותו תסקיר אף המליץ שירות המבחן על מתן היתר עבודה למשיב 2 תחת פיקוחו של אביו, ממנו התרשם לחיוב. בית המשפט המחוזי אימץ בחלקה את המלצת שירות המבחן והורה בהחלטתו מיום 7.9.2005 כי המשיב 2 ישהה במשך כל שעות היממה בבית דודתו. עוד קבע ערבויות כספיות ותנאים נוספים לשחרורו של המשיב 2. המשיב 1 שוחרר אף הוא באותה החלטה לחלופת מעצר בבית דודתו בחיפה. על החלטה זו הגישה המדינה את הערר שבפני. במהלך הדיון הצטמצם הערר, כאמור, והופנה כנגד ההחלטה בדבר שחרורו של המשיב 2 בלבד. נוכח הגשת הערר עיכב בית המשפט המחוזי את השחרור לחלופה שנקבעה, עד יום ו' 9.9.2005 בשעה 12:30 ובמהלך הדיון שהתקיים בבוקרו של אותו היום, הוריתי כי עיכוב הביצוע יעמוד בעינו עד למתן החלטה אחרת.

5.        בערר טוענת המדינה כי שגה בית המשפט בקובעו שקיימת בעייתיות בראיות לכאורה שהוצגו. לטענתה, משיב 2 הפליל עצמו בביצוע הירי בשיחה שקיים עם מדובב שהוכנס לתאו והודאה זו מבססת סיכוי סביר להרשעתו. עוד מציינת המדינה כי מתמליל השיחה שהתקיימה בין המשיב 2 ובין המדובב שלא הכיר את סיפור המעשה, עולה תמונה כללית התואמת את הנטען בכתב האישום. המדינה מוסיפה וטוענת כי הסתירה בין הודאתו של משיב 2 בביצוע הירי ובין גרסת חמדאן נימר לפיה היורה הוא המשיב 1 איננה יורדת לשורש העניין והיא מפנה בהקשר זה אל כתב האישום המייחס למשיבים ביצוע בצוותא של הירי. עוד טוענת המדינה כי קיים לפחות הסבר אפשרי אחד לסתירה זו שבין העדויות. לבסוף טוענת המדינה כי המבחן אותו הפעיל בית המשפט קמא בקובעו כי קיים "ספק סביר לכאורי" המחליש את עוצמת הראיות לכאורה, אינו תואם את ההלכה שנקבעה בעניין זה בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, לפיה יש לבחון את דבר קיומו של "סיכוי סביר להרשעה" על פי הראיות לכאורה שנאספו. אשר לעילת המעצר טוענת המדינה כי מדובר במעשה ירי מתוכנן אשר סיכן עשרות אנשים תוך שימוש בנשק חם, ובנסיבות אלה גובר האינטרס של הגנה על שלום הציבור ואין לומר כי חזקת המסוכנות נסתרה. המדינה מוסיפה ומציינת בהקשר זה כי יש להביא בחשבון את העובדה שהסכסוך שגרם לירי לא הסתיים, וכן היא מדגישה כי בשלב החקירה התברר שהעדים חוששים לשתף פעולה עם המשטרה, ומכאן עולה לטענתה חשש נוסף לשיבוש הליכי משפט אם ישוחרר המשיב 2 לחלופת מעצר.

           המשיב 2 מצידו טען כי החלטותיו של בית המשפט קמא מבוססות ומנומקות, והוא ביקש לאמצן ולדחות את הערר.

6.        לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. המשיב 2 הנו כבן 19 שנים וזה לו מעצרו הראשון, אם כי לחובתו הרשעה אחת בבית המשפט לנוער משנת 2002 בעבירת רכוש. שירות המבחן התרשם ממשפחתו הנורמטיבית של המשיב 2 ומיכולתה של הדודה להשגיח עליו במסגרת חלופת מעצר, ועל כן המליץ על שחרורו לחלופה זו. כן סבר שירות המבחן כי ראוי לאפשר את יציאתו של המשיב 2 לעבודה בהשגחת אביו העוסק בעבודות בניין. בית המשפט קיבל באופן חלקי את המלצת שירות המבחן והורה על חלופת המעצר בבית הדודה לאורך כל שעות היממה. נראה כי החלטה זו תואמת את העקרונות עליהם אנו אמונים בדיני מעצרים, וזאת גם אם הייתה מתקבלת טענת המדינה כי קיימות במקרה הנדון ראיות לכאורה בעוצמה מספקת לביסוס האישומים שיוחסו למשיב 2. על פי עקרונות אלה, על בית המשפט לתור אחר חלופה שיש בה כדי להשיג את מטרות המעצר בדרך הפוגעת פחות בחירותו של הנאשם ורק אם שוכנע כי חלופה כזו לא תסכון, יש להורות על מעצר מאחורי סורג ובריח. במקרה שלפנינו, נראה כי החלופה המוצעת, בתנאים ההדוקים שאותם קבע בית המשפט, יש בה כדי לנטרל את מסוכנותו של המשיב 2 בייחוד, בהתחשב בגילו הצעיר, בהעדר עבר פלילי מכביד ובהתגייסות משפחתו הנורמטיבית לתמיכה בו. על כן אין להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לעניין החלופה שקבע. מסקנה זו יפה ביתר-שאת נוכח החולשה שעליה הצביע בצדק בית משפט קמא מבחינת עוצמתן של הראיות לכאורה במקרה דנן. אכן, הסתירות ואי הבהירות שנתגלו בחומר הראיות באשר לזהותו של מבצע הירי ובאשר לנסיבות ביצועו, הינן מהותיות ונוגעות ללב ליבם של האישומים המיוחסים למשיב 2. לכך יש להוסיף את אי הבהירות באשר לסכסוך שעמד ברקע הדברים ואת אי מיצוי החקירה באשר לסכין ועליה הדם שנמצאה ברכבו של אלטורי. העובדה שהמדינה לא פרטה בכתב האישום מי מבין שני המשיבים ביצע את הירי לגישתה, מלמדת אף היא, כפי שציין בצדק בית משפט קמא, כי המדינה ערה לכל הקשיים הללו ועל כן בחרה בניסוח כללי של כתב האישום, בלא שהצביעה על זהותו של היורה.

           מן הטעמים המפורטים לעיל, דין הערר להידחות. המשיב 2 יוכל להשתחרר לחלופת המעצר שנקבעה על ידי בית משפט קמא, בתנאים שנקבעו.

           ניתנה היום‏, ‏ח' אלול, תשס"ה (12.9.2005).                                             

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: